חסר רכיב

פרץ יהודה ז"ל

פרץ יהודה ז``ל
-
30/08/1913 - 06/01/1981
יולק (יהודה) פרץ (פרצובסקי)
בן לאה ונחום
נולד באוהורוניקי, פולין 1913
עלה ארצה ב-1941
נפטר ב-א' שבט תשמ"א, 6.1.1981

יולק היה הצעיר משלושת בני משפחת פרצובסקי. גדל כילד מטופח באווירה חמה של בית טוב והורים אוהבים, שהעניקו לילדיהם חינוך טוב והרבה תשומת לב. מצבם הכלכלי היה מצוין, עד אשר חלה אב המשפחה ואז התהפכו כל סדרי הבית. ההורים יצאו לחו"ל ושהו שם תקופה ארוכה לריפוי האב. הניתוק מהם השפיע קשה על יולק, שהיה עדיין ילד צעיר.
עם פטירת האב נותרה המשפחה כמעט ללא אמצעי קיום. גם יולק נרתם אז בעול פרנסת הבית, נתן שעורים פרטיים לצעירים ובכך סייע לקיום המשפחה.
מגיל צעיר היה חבר "השומר הצעיר". הצטרף בעקבות אחיו הבוגרים וככל שבגר הזדהה יותר עם התנועה והיה פעיל בה. בית משפחת פרצובסקי היה כמעט לסניף הקן, בית פתוח ואמא נדיבת-לב, שתמיד מצאה אפשרות לארח את חברי השוה"צ שבאו מרחוק ומקרוב.
לא קל היה לו ליולק למלא התחייבויותיו בקן, בעבודה ובבית הספר. הלימודים נותרו אחרונים בסדר העדיפויות, אך לא נטש אותם. אפילו עבר בהצלחה את בחינת הבגרות.
בוניו ורינה עלו ארצה והאם ציפתה לקבל מהם רישיון עלייה. בינתיים פרצה המלחמה, תנועות הנוער התפזרו וחברי השוה"צ החלו "לגנוב" גבולות בכיוון הריכוז החלוצי בוילנה. אמא פרצובסקי מצאה עבודה טובה ולחצה על יולק לצאת לוילנה, הוא יצא והגיע לשם אחרי תלאות. ב-1941 עלה ארצה עם הקבוצה השנייה, כאחרון העולים מגליציה. ריכוז וילנה, אנשיו, קורותיו הוא דף מרתק בהיסטוריה של תנועות הנוער במלחמה. יולק נמנה עם חבריו. 
הגיע ארצה לקיבוצו "המנוף" (גת), ובסמוך לבואו עלה עם הפלוגה הראשונה לנקודת התיישבותם. התערה יפה בעבודה ובחברה. אלא שסערות התקופה שיבשו גם הפעם תכניותיו. הייתה זו תקופה של גיוס לבריגדה ולפלמ"ח. יולק התנדב וב-1942 יצא עם חיילי הגדוד העברי השני מצרימה ולאחר מכן לאירופה אחוזת המלחמה וההרס.
באיטליה נדד עם הצבא לגבול אוסטריה – יוגוסלביה, נפגש עם המוני הפליטים היהודיים, שעם תום הקרבות חתרו ארצה דרך איטליה. באחד ממחנות הפליטים פגשה את ויטה, ידידתו – חניכתו מהקן, עזר לה לעלות ולהצטרף לאביה, שניצל אף הוא והצליח להגיע לירושלים.
תמה המלחמה, יולק חזר לקיבוצו, לגת. אך מיד עם שובו מיהר לירושלים בעקבות הקשרים שחידש עם ויטה. השניים נישאו וכעבור זמן מה עברו לגת.
ניסיון קליטתה של ויטה בקיבוץ לא עלה יפה ואז הציע יולק לנסות בעין המפרץ. בינתיים פרצה מלחמת השחרור, הם נשארו חודשים אחדים בירושלים הנצורה וכשהוסר המצור ונענו בחיוב, הגיעו לקיבוצנו.
סמוך לבואם התבקש יולק ליטול הדרכת חברת-נוער "מרד", שזה עתה נקלטה במקום. יולק נענה, לא בלי לבטים, ושקע בעבודתו עד מעל הראש. בסיטואציה זו לא היה פנוי די כדי לסייע לרעייתו בקליטתה, שאכן עלתה גם כאן על שרטון. ויטה הרגישה בודדה בקיבוץ ועזבה.
יולק השלים חמש שנים הדרכה ב"מרד", הלך לחנך שנה במוסד החינוכי, סיים ושוב נרתם להדרכת חברת-נוער צעירה "אורנים". לאחר מכן הוזעק לסייע ב"פינת אנה פרנק", בקיבוץ סאסא, כשהמוסד נקלע למצוקה בעקבות פטירה פתאומית של המחנך.
יולק ראה ברכה בעבודתו החינוכית, אך עייף, וביקש לעצמו אפיק חדש. פנה לחקלאות, הרים את ענף המזבלה, עבר לבננות וריכז את הענף. מדי פעם לימד. כשהוצע לו התפקיד של ספרן בגבעת חביבה, נענה ברצון ויצא.
בתום שבע שנים של עבודה פורייה בגבעה חזר הביתה ועבד כתמחירן במטבח. כשהתבקש לקבל את ניהול הספריה בבית, הסכים ברצון. כאן חזר ל"מכורתו".
כשעמד ממש על סף שינוי בחייו האישיים - חידוש קשריו עם ויטה, והיה מלא תכניות ומרץ לשיקום בית הספרייה הנבנה, בא המוות בחטף ושם קץ לכל.
הניח רעיה, אח, אחות ומשפחה.
 
יהי זכרו ברוך. 

חסר רכיב