חסר רכיב

פרץ בוניו דב ז"ל

פרץ בוניו דב ז``ל
-
10/05/1910 - 03/04/1985
דב פרץ (בוניו פרצובסקי)
בן לאה ונחום פרצובסקי
נולד באוהורניקי, גליציה ב-10.5.1910
עלה ארצה ב-1935
נפטר בי"ב ניסן תשמ"ה, 3.4.1985

בוניו נולד בעיירה תחת שלטון אוסטרי ובזמן מלחמת העולם הראשונה גורשה המשפחה עם שלושת הילדים לסביבות וינה, משום שהיו נתינים רוסיים.
הסתדרו יפה במקום החדש ומצבם הכלכלי היה טוב. כאשר התנאים אפשרו, חזרה המשפחה לסטניסלבוב שבגליציה וכאן הקימו עסק מצליח.
עד שהאב חלה בסרטן, נותח בברלין ונפטר כשהוא בן ארבעים. מחלת האב בלעה את רוב רכושה של המשפחה, מצבם הדרדר והתפרנסו בדוחק. בוניו ויולק סייעו לקיום על ידי מתן שעורים והאם סרגה גרביים למכירה.
בית משפחת פרצובסקי היה חילוני, האב ביקר בבית הכנסת רק בראש השנה וביום כיפורים, שפת הדיבור הייתה פולנית וגרמנית.
נעוריו של בוניו ויתר בני המשפחה קשורים קשר אמיץ עם "השומר הצעיר". רינה הייתה הראשונה שנכנסה לתנועה, בלי ידיעת המשפחה ובוניו נמשך לקן בגלל האפשרות לשחק שח-מט, וכניסתו הייתה תחילה במחתרת.
עם צירופו של יולק זכו הבנים לאישור האם, וכך הפך ביתם לבית "השומר הצעיר" בעיר.
בשנים 1923-4 עבר הקן לבית חדש עם חצר רחבה, מספר החניכים גדל עד מאתים, האווירה בו הייתה ארץ-ישראלית והבוגרים דיברו עברית. לקראת סוף העשור התלקחו בו ויכוחים קשים עם הקומוניסטים ורבים מחברי הקן עזבו. בוויכוחים אלה נטל בוניו חלק פעיל והם עזרו לגיבוש עמדותיו והעמקת הידיעות התיאורטיות.
בגיל מבוגר יחסית יצא להכשרה בנדבורנה (1929), שהה שם כשנה וחצי והיה בין מייסדי קיבוץ "המקביל", שהתמזג עם קיבוץ ג' – גליציה.
בוניו עלה ארצה ב-1935 ומשך חצי השנה הראשונה רק הקשיב והתבונן סביבו. עבד בבניין והתקשה בעבודה הפיזית, אך הדבר לא מנע ממנו להיות בין מייסדי קן קריית-חיים.
זמן מה עבד בנמל בטעינת פרי-הדר, בסבלות ברכבת ואחרי זה בבניין במחנות הבריטים. למרות הקושי בעבודה, הקדיש מיטב זמנו הפנוי לחינוך ופוליטיקה.
עם העלייה על הקרקע עסק בשמירה וב-1941 התגייס לפלמ"ח, לפלוגה ב' באילון. ב-1944 הדריך בוניו יחד עם ישראל רינג את חברת הנוער הראשונה, שהגיעה מרומניה. המיוחד בהשקפתו היה ללמד אותם דרכי חשיבה ועל כך זכה להערכת החניכים. סיים, ויצא לשליחות תנועתית בגרמניה, חי שם עם הפליטים, כאחד מהם (שליחותו הייתה בלתי לגלית מבחינת הבריטים).
סיים וחזר הביתה. נכנס לעבוד במסגרייה ומדי פעם נקרא לתפקידים שונים – להדרכת הנוער הבולגרי, לריכוז מדור הוועדות הפוליטיות, כמזכיר מפ"ם בנצרת עלית. בסיום שנות פעילותו הציבורית היו לו קשיים בחזרה למסגרייה, אך לא וויתר והתמיד בעבודה זו עד הסוף.
בוניו היה אופטימיסט, אוהב צעירים, אוהב הקיבוץ, שהיה בעיניו בית דואג, אך לא ראה אותו כאידיליה, אלא כמסגרת חיים לוחמת על ערכים ודרך.
בשנים האחרונות התרופפה בריאותו, הסתגר, הרבה לקרוא ולהקשיב למוזיקה, לשחק שח. ביתה של רינה, עירית והילדים היו ביתו החם עד שהלך לעולמו.
 
יהי זכרו ברוך. 

חסר רכיב