חסר רכיב

צולמן (קרן) יוזקה (יוסיפה) ז"ל

צולמן (קרן) יוזקה (יוסיפה) ז``ל
-
10/06/1917 - 21/12/2004
יוזקה (יוספה) קרן (צולמן)
בת ארתור ופרידה ליבסקינד
נולדה בקרקוב, פולין 10.6.1917
עלתה לארץ ב-1951
נפטרה 21.12.2004, ט' בטבת תשס"ה

יוזקה נולדה בקרקוב למשפחה שהיו בה 3 ילדים – מרים, יוזקה ואח צעיר. הבית היה אמיד. האב היה וטרינר (יהודי יחיד בקרקוב) ופרנס את משפחתו בכבוד.
האם שמרה על המסורת במשפחה. לאב לא היה קשר חזק למסורת היהודית, והם חי בשלום ובכבוד האחד עם השני. היחסים במשפחה היו חמים. האח היה מאד מוכשר - היה קצין בצבא ולאחר מכן למד באוניברסיטה כלכלה ומשפטים. האם היתה ציונית ואספה תרומות למפעל הציוני, ובסופו של דבר עלתה לארץ. יוזקה למדה בבית ספר שבו התלמידים לא היו יהודים. היחסים עם הגויים היו מצויינים, וכל צד כיבד את השני.
עם פרוץ המלחמה, הפולנים הורו ליהודים לצאת מהעיר, בטענה שיש חשש שהרוסים יכנסו לעיר. היהודים השאירו את רכושם, והועלו על רכבות לבהמות, לעיר ברודי. הם הגיעו ללא כל אמצעים והיו תלויים בחסדי השלטונות.
בברודי הכירה יוזקה את מי שעתיד היה להיות בעלה – הרופא ד"ר ברנרד צולמן.
מברודי נשלחו יוזקה, מרים אחותה והאם לסיביר, שם עבדו יוזקה ומרים בכריתת עצים ופרנסו גם את האם. מסיביר נשלחו לאחר שנה לקזחסטן והיו שם כשנתיים. הן לא ידעו מה קרה בשנות המלחמה לאב ולאח. ממכתב שהן קיבלו מהאב, התברר להן שהאח נורה ברחוב ע"י גרמני. האב הוסתר ע"י הגויים בקרקוב.
ב-1946 הן שוחררו וחזרו לפולין. הן הגיעו לבית המשפחה ופגשו באב, שבתחילה לא הכיר את בנות המשפחה. הפגישה היתה נרגשת והאב סיפר ליוזקה שהידיד שלה ברנרד צולמן חיפש אותה ונמצא בגליביץ, שם עבד כרופא. יוזקה נסעה אליו, נשארה אתו בגליביץ והזוג החליט להתחתן, וכבר דיברו על עלייה לארץ ישראל. ברנרד היה צריך לעבור ניתוח ולאחר הניתוח נפטר. הוא היה בסך הכל בן 28. יוזקה היתה בהריון וקראה לבנה היחיד על שם האב בנימין – בנק.
יוזקה נשארה בהחלטה המשותפת לה ולבעלה, לעלות לארץ. כשבני היה בן 3 ערכה יוזקה את כל הסידורים הדרושים ועלתה לארץ.
הגיעה למחנה העולים שער העלייה ושם שהתה 4 חודשים. למקום הגיע נציג של הסוכנות, ששאל אם תרצה לחיות בקיבוץ. ביקרה במספר קיבוצים והחליטה לנסות לחיות בעין המפרץ.
בני השתלב בבית הילדים ויוזקה, גם היא מצאה את מקומה בקיבוץ.
עם הזמן התקשרה לנתן קרן והם בנו להם יחד קן חם. בני נישא לחנה (טוכמן) ונולדו הנכדים.
יוזקה היתה מאושרת.
עם השנים יוזקה ונתן התבגרו והתקשו לשרת את עצמם. הם החליטו לעבור ל"ביתנו".
הילדים והנכדים באו לבקר וכל ביקור כזה הביא שמחה רבה.
יוזקה הלכה ונחלשה, עד שנפטרה.
אשה צנועה, שהלכה על בהונות רגליה בשבילי החיים, ובנתה לה חיים מלאים עם אנשים שאהבה והם החזירו לה אהבה.
 
יהי זכרה ברוך. 
חסר רכיב