חסר רכיב

קולבובסקה חנה ז"ל

קולבובסקה חנה ז``ל
-
07/04/1912 - 24/02/1986
חנה קולבובסקה
בת חסיה ואברהם
נולדה בביטן פולין ב-7.4.1912
עלתה ארצה ב-1935
נפטרה ב-ט"ו אדר א' תשמ"ו, 24.2.1986

חנה התייתמה בילדותה, בשנות האימה והרעב ברוסיה שלאחר מהפכת 1917. האם עם שלושת ילדיה השתקעו עם גמר מלחמת העולם בעיירה שצוצ'ין, במזרח פולין בין לידה לגרודנו. בעיירה זו עברו על חנה שנות הנעורים וההתבגרות עד ליציאתה להכשרה החלוצית ועלייתה ארצה.
בעת חיסול הגטו בעיירה ב-1942, נספו האם חסיה והאח הצעיר בצלאל יחד עם קרוביהם ויהודים רבים מהעיירה, ביניהם חבריה וחניכיה של חנה מן הקן המקומי של "השומר הצעיר", שהיא הייתה בין מייסדיו ומפעיליו. אחיה הבכור אליעזר ליבר היה בפריס, שם לחם וכנראה נפל בשורות "הרזיסטאנס" נגד הנאצים.
חנה התלבטה ביוזמותיה כמדריכה ומחנכת בקן והייתה מעורבת בפעילות של סניפי "החלוץ" והליגה למען ארץ ישראל העובדת.
ב-1930 יצאה להכשרה, תחילה לביאליסטוק, לאחר מכן לפלוגה באוסטרולנקה, במסגרת גרעין ההגשמה של קיבוץ "במסילה" (מסילות), שעם חבריו נמנתה. כאשר בוששו להגיע רישיונות העלייה, חזרה לביתה בשצוצ'ין והמתינה תקופה די ארוכה.
ב-1935 זכתה חנה בסרטיפיקט המיוחל ועלתה לארץ עם ראשוני קבוצתה. היעד שסומן על ידי התנועה היה עין המפרץ והוא חייב את אחרוני קיבוץ מסילות להינתק ממקורם - קיבוץ מסילות שהיה "מלא" ו"סגור" ולתקוע יתד במקום ובחברה לא מוכרת. זה היה מעבר מאד קשה ורבים מאותו גרעין לא עמדו בתביעה והתפזרו. אך אלה שהחליטו לחיות בקיבוץ השלימו, נשארו ונקלטו וביניהם חנה.
מתמיד הייתה אינדיבידואליסטית ומסויגת, וחרף כישוריה, הופעתה הנאה, השכל וההומור המבריקים, לא חיפשה ולא קשרה קשרים, פרט לחברים מעטים מקרב הגרעין שלה. מקום העבודה שבחרה בו היה בנגריה, עבודה יוצאת דופן לגבי אשה, אבל זה היה רצונה והיא ידעה לעמוד על דעתה. ואכן השתלבה יפה בצוות לשביעות רצונה והערכת חבריה.
עם עליית הקיבוץ להתיישבות הייתה חנה בין ראשוני הפלוגה במקום ועשתה תקופות ארוכות בשמירה. עם פיתוח המשק החקלאי החלה לעבוד בפלחה, בכיבוש חציר וקש (קשירת החבילות) ובעבודות עונתיות אחרות.
בימי שהותנו בקריית חיים הייתה פעילה בפלוגות "הפועל". ב"הגנה" מילאה תפקיד של שדרית ואף למדה שימוש בנשק.
הייתה ספרנית בקיבוץ, תפקיד קרוב לליבה, כי אהבה והרבתה לקרוא בסוגי ספרות מגוונים. התעניינה בפוליטיקה ועקבה אחרי הנעשה בעיתונות, ידעה ליהנות מהצגה וסרט טוב. יותר מכל אהבה לטייל, השתתפה בכל טיולי הקיבוץ, ראשונה בין המעפילים להר ולגבעה.
חנה לא הקימה משפחה ופסעה במשעול בודד כל חייה.
בריאותה התערערה עוד בהיותה אשה צעירה ומאז עבדה במחסן בגדים. התמחתה והתמידה בעבודתה, תחילה במחסן הכללי ואחר-כך במחסן הילדים. מצבה הגביל אותה, אך היא עשתה מאמצים כמיטב יכולתה לקיים אורח חיים עצמאי וסביר, לעבוד ולו שעות ספורות, אך לא להינתק.
לפתע ניתק פתיל חייה.
כתבה שולה לוינסון: "אשה לבדה, זקופת קומה, מטופחת, שקטה. כך חיית, כך הלכת לעולמך...".
 
יהי זכרה ברוך. 


חסר רכיב