חסר רכיב

קרקאואר דוד ז"ל

קרקאואר דוד ז``ל
-
10/06/1924 - 26/04/1997
דוד קרקאואר
בן יסכה ושמואל
נולד בצ'נסטוחוב, פולין ב-10.6.1924
עלה לארץ ב-1946
נפטר ב-י"ט ניסן תשנ"ז, 26.4.1997

דוד זכה לילדות מאושרת בבית הוריו. בצ'נסטוחוב עירו היה ריכוז גדול של אוכלוסייה יהודית עם קהילה מאורגנת, כל תנועות הנוער פעלו בה והסתדרות ציונית פעילה.
היו לדוד שתי אחיות. שלושתם למדו בבית ספר תיכון. דוד למד בבית ספר תיכון יהודי שם למדו שעות רבות שפה ותרבות עברית מפי מורים ומחנכים מעולים. בעיר גרו בני משפחה רבים – סבים ודודים, איתם קיימה המשפחה קשר שוטף. פרנסה לא חסרה בבית, אביו היה סוחר מצליח, האם עקרת בית, שהעניקה לילדיה הרבה תשומת-לב. כל זה עד לרגע הנורא של פרוץ מלחמת העולם השנייה וכניסת הגרמנים לעיר. מיד החל גירוש היהודים מבתיהם, חטיפה לעבודות כפייה, הקמת הגטו והמשלוחים לטרבלינקה ומקומות ההשמדה.
דוד היה בסך הכל נער בן 15, כמעט ילד, כשקיבל את צו ההתייצבות לעבודה. בזה נגמר פרק נעוריו ומאז לא ראה עוד את בני משפחתו, שכולם נספו בשלבים שונים, והוא נשאר לבד בעולם. לבדו נאבק על הישרדות, טולטל ממקום למקום, מורעב, מדולדל ונואש במחנות העבודה השונים. בקטע זמן מסוים הגיע לבוכנוולד, כאן מצא, לאושרו, ידיד, חבר טוב איתו עמד בקשר עד סוף חייו.
ב-29.4.1945 הסתיימה המלחמה, כשדוד נמצא בדכאו, תחנתו האחרונה. דוד שוחרר תוך וודאות טרגית, שנשאר לבדו בעולם ועליו לפלס דרכו בכוחותיו.
לאחר תלאות הגיע לריכוז קבוצת צעירים בגרמניה. דוד לא היה חבר השוה"צ בעירו, ובכל זאת בחר בקבוצה של חברי התנועה, גרעין שהתארגן במקום ואף זכה להדרכה מעולה, שמטרתו – עלייה לארץ.
יצאו מגרמניה לאיטליה, ממתינים לעלייתם בדרכים עקלקלות, כאשר הצבא הבריטי מפקח על תנועת הפליטים ומונע מהם להגיע אל ייעדם.
הגרעין הגיע לארץ וכוון לעין המפרץ. הקליטה הייתה בתנאים קשים בתקופה של קשיחות ומחסור, עבודה קשה. דוד חש אכזבה מסוימת מן היחס, ציפה ליותר חום והתעניינות וזכר את הליכי הקליטה בקיבוץ שנים רבות.
סירב להתפשר עם היחס החדש לגרמניה, שמר את שנאתו, לא מוכן בשום מקרה לפתוח דף חדש.
דוד רצה בעבודה מעניינת, שבה תחושת יצירה והעמקת שורש. חלם והשיג – החל לעבוד בפלחה. היה מאושר לעבוד על הטרקטור, לחרוש בתלם הארוך, לחזור עם ערוב היום עייף הביתה, להרגיש שהוא בונה מציאות חדשה בארצו. כאבי גב קשים קטעו את עבודתו בפלחה ודוד עבר לעבוד בי.מ.א, מראשוני עובדי המפעל.
נשא את פלה ונולדו להם שלוש בנות – עדיה, סמדר, הדס. חיי המשפחה היו לדוד בסיס איתן, שיקום ומקור כוח אחרי האובדן הטרגי. מאושר היה עם נישואי הבנות, בואם של הנכדים אותם טיפח באהבה וגאווה.
דוד היה מזכיר הקיבוץ במשך ארבע קדנציות, ואחרי שמילא תפקיד זה, מילא שורה של תפקידים, מעוניין תמיד לקחת על עצמו אחריות מתוך הכרה ברורה במעורבות בחיי הקיבוץ. השמיע תכופות את קולו, הטביע חותמו, מעוניין להשפיע ולהביע דעתו על מהלכים בקיבוץ. אדם פעיל, סקרן, בעל דעה וכושר ביטוי, מעורב בצורה עמוקה במתרחש סביבו.
היה מדריך באדמית, חבר הועד הפועל של הקבה"א, חבר המחלקה לחברה, רכז מחלקת הקליטה. טיפל בקיבוץ בעולי רוסיה שבאו במסגרת "בית ראשון...".
חלה קשה, נאבק במחלה ונפטר לאחר סבל רב.
 
יהי זכרו ברוך. 


חסר רכיב