חסר רכיב

רהב רוברטו ז"ל

רהב רוברטו ז``ל
-
28/12/1946 - 22/12/1976

רוברטו רהב (רהברגר)
בן וליה ובלה
נולד בבאמברג, גרמניה ב - 28.12.1946
עלה ארצה ב-1965
נפטר ב-א' בטבת תשל"ז, 22.12.1976


רוברטו נולד במחנה פליטים, בעיר באמברג אשר בגרמניה. היה זה בזמן שהוריו עשו דרכם לאורוגוואי, היעד אליו חתרו בנתיב נדודיהם. הימים, ימי סוף מלחמת העולם השנייה, שעה שהמוני פליטים יהודים, שנשמט בסיס קיומם, זרמו בדרכי אירופה ההרוסות, בבקשם מקלט. בין מבקשי המקלט היו וליה ובלה רהברגר, שנטשו את הונגריה ארץ מולדתם, ומשאת נפשם להתאחד עם הוריהם שהיו באורוגוואי.
שלושה חודשים עשה הזוג עם התינוק הרך בבאמברג ועוד זמן קצר בתחנת ביניים בצרפת, ששם המתינו לקבלת מסמכי ההגירה, עד שהגיעו למחוז חפצם – מונטווידאו.
תחילה שהו בצוותא עם ההורים, עד שהתארגנו ומצאו עבודה ודירה. עתה החלו לבנות את ביתם מחדש. את רובי בן השלוש מסרו לגן יהודי, המנוהל בידי גננת יהודייה. הוא בילה שם עד היותו בן שש, מועד כניסתו לבית הספר העממי הממלכתי.
סיים את כיתות היסוד ועלה לבית ספר תיכון. רוברטו גילה כישרונות, תפיסה מהירה, למד בהצלחה עברית ואנגלית, היו לו נתונים טבעיים לפיתוח יכולתו האינטלקטואלית. אולם חסר לו השקט הנפשי, הסבלנות לדבוק בספסל הלימודים, להתמיד במסלול השגרתי, כדוגמת נערים אחרים, בני גילו.
ביכר את הספורט על כל סוגי העיסוק האחרים. כבר בגיל צעיר נהג רוברטו לבקר במועדונים לשחייה, רכיבה, כדורסל ועוד. הייתה לו חבורת ידידים ששיתפו עמו פעילויות אלה ובמיוחד ידיד אחד, בן חוואי בעל אורוות סוסים, שאצלו בילה ימים רבים ברכיבה ובטיפול בסוסים.
בהיותו בן יחיד השכיל להשתמש ב"מעמדו המיוחס" כדי להשיג מה שליבו חפץ, אך תמיד מתוך יחס של כבוד להוריו ובלי לרדות בהם.
את לימודיו בבית הספר התיכון לא השלים ופנה לעבוד בנגריית דודו למשך תקופה קצרה.
במרוצת הזמן הבשיל אצלו הרעיון לעלות ארצה. הודיע על כך להוריו, אשר החליטו להצטרף אל בנם, ובקיץ 1965 עלו, הגיעו לחולון והסתדרו במהרה. אך רוברטו לא מצא שם את מקומו ולא נקלט. החל לחפש ולהתעניין וגילה כי בעזרת הסוכנות אפשר לקבל הפנייה אל אולפן בקיבוץ. כך הגיע אלינו.
ב-1966 התגייס לנח"ל, השתתף במלחמת ששת הימים ועם שחרורו מהצבא חזר וביקש להיקלט בקיבוצנו.
כאן מצא את ביתו. התערה בחברה, נשא את אסתי (1969), נולדו בניו התאומים. עוד קודם לכן, בגלל מחלת האב, חזרו הוריו לאורוגוואי. הם ניסו להשפיע על רוברטו להצטרף אליהם, אך הוא לא רצה לשמוע. גם את הניסיונות שבאו אחר זה, דחה בהחלטיות. ב-1974 ביקר, עם המשפחה, אצל הוריו באורוגוואי והפגישה גרמה להם לאושר רב. 
במשך השנים עבד רוברטו בשלחין, בהודיה ובחשמליה. חיפש, כנראה, את המקום שיוכל למצות בו את כישוריו ולהתבסס בו. אך המחלה, שתחילה לא זוהתה, החלה לתת בו אותותיה. נתקף קשה ואושפז, וכשהתאושש כעבור חודשים מספר, ניסה לחזור לאורח חיים רגיל. זה עלה בידו לזמן קצר. שוב נפל למשכב, שלא קם ממנו עוד. חודשים נאבק עם מחלתו. הוריו שהוזעקו מהניכר, סעדו אותו וסבלו בסבלו.
רוברטו הלך לעולמו חמישה ימים בטרם מלאו לו 30 שנים.
הניח שני בנים – סער ויריב.
 

יהי זכרו ברוך. 


חסר רכיב