חסר רכיב

רוזן אנדה ז"ל

רוזן אנדה ז``ל
-
25/12/1908 - 21/04/1992
אנדה רוזן (שניאור)
בת פאני ונתן
נולדה בדרוהוביץ, גליציה ב-25.12.1908
עלתה ארצה ב-1934
נפטרה ב-ח' ניסן תשנ"ב, 21.4.1992
 
אנדה התאפיינה במחשבה מבריקה, לשון קולעת, כושר ביטוי למגוון התרשמויותיה, שקלטה בחושים חדים ובאינטליגנציה טבעית. נשאה עמה תסכול עמוק שצמח מעברה הקשה, מילדותה הגזולה ונעורים ללא אושר, לאורך שנות חייה.
התייתמה מהורים בגיל צעיר – היא, אחותה ואחיה. האח יצא מוקדם מהבית, למד ולא היה לה איתו קשר. חי בארה"ב ובתקופה מסוימת שוב הושחל חוט של קשר רופף שנדם.
את נעוריה עשתה בבית דודים, בתפקיד של עוזרת-בית, שעה שבנות הדודים למדו. נשמתה יצאה ללימודים, שלא התאפשרו ויצר הדעת שלה מצא את פורקנו בקריאה רבה של ספרים, ששאלה מספריית הבית העשירה של הדודים. ספרות גרמנית קלאסית, שפה שעוד רכשה בבית הוריה.
לתנועת "השומר הצעיר" הגיעה בתקופה ששהתה אצל קרובים בסטניסלבוב, ואחת הבנות הייתה חברה ב"השומר הצעיר". מצאה קן הומה, מצאה חברים ומדריכה שכיוונה אותה לחווה חקלאית. בשלב הבא הגיעה להכשרה בברושניוב, נהנתה מהצוותא, עבדה קשה במנסרה עם חברים ומצאה עניין וסיפוק במסגרת ששהתה בה.
עלתה ארצה לבדה בזכות הסרטיפיקט שהוענק לה והצטרפה לגרעין "המפלס", ששהה באותה עת בעין המפרץ. הגרעין החליט לעבור לעצמאות בכרכור, אנדה עם חבריה שמחה לעצמאות שנטלו, עבדה בפרדס והחלה לעבוד בבניין, ללמוד טייחות. כעבור תקופה החליט הגרעין לעזוב את כרכור ולהצטרף כהשלמה לעין המפרץ.
כאן פתחה אנדה "קריירה" חדשה עם יציאתה לעבוד בבית החרושת "אתא", בו התמידה שנים לא מעטות. זו הייתה עבודה קשה בהיעדר תנאים, נסיעות, משמרות אחה"צ ולילה. היא מעידה על עצמה: "תמיד עבדתי עבודה פיזית קשה, כאילו היה זה גורלי. אילו היו מציעים לי, מדרבנים אותי למשהו, אולי יכולתי להגיע למקצוע, אבל לא היו לי הצעות".
כתבה צשקה: "היה לה לאנדה גם חוש הומור, ידעה לצחוק להעיף הערה ביקורתית... גם לצחוק על עצמה... ידעה לקלוע בכתיבה.... חץ למטרה שאבחנה במבט ישיר".
אנדה בנתה בית עם מוט'לה. לרוע מזלם לא נולדו להם ילדים החליטו לאמץ תינוקת, את צילה, שנתנה טעם חדש לחיי המשפחה. בקיץ 1967 התאלמנה אנדה באופן פתאומי ולאושרה הייתה לה הילדה, אותה ליוותה באהבה ותקווה בכל שלבי גידולה והתפתחותה.
כשצילה בגרה נישאה ועברה לחיות עם בן זוגה בארה"ב. הפרידה הייתה קשה והעמיקה את תחושת הבדידות. לנחמה היו ביקוריה של צילה עם הבנים. אנדה הייתה גאה בנכדיה ואלה היו השעות היפות שלה.
כוחותיה הלכו וכלו והיא עברה להתגורר ב"ביתנו". דעכה עד שנפטרה.
 
יהי זכרה ברוך. 


חסר רכיב