חסר רכיב

רינג ישראל ז"ל

רינג ישראל ז``ל
-
-
ישראל רינג
בן לג'ני ואליהו
נולד 22.12.1922
עלה לארץ ב- 1938
נפטר 31.12.2012

ישראל נולד להוריו אליהו וג'ני רינג ב- 22/12/1922 (ישראל אהב את תאריך לידתו) בברלין, גרמניה.
היו לו שתי אחיות, דינה ורוזי, והוא גדל בבית ממעמד הפועלים לאב חייט במקצועו, שהיגר מפולין לגרמניה בגלל אהבת המוזיקה שלו, ורצונו להגשים חלום ולפתח קריירה של זמר. האב נהג לשיר בבית הכנסת ולא הצליח להתפרסם מעבר לכך, אבל את אהבת המוזיקה הוריש לכל המשפחה.
אמו הייתה המשכילה במשפחה, היא זו שמילאה את הבית בספרים.
ובאמת, חיו בישראל מגיל צעיר שני התחומים: הוא אהב מוזיקה בכל נשמתו, ניגן באקורדיון, הקשיב הרבה למוזיקה קלאסית. במקביל, כבר מגיל צעיר התגלו בו כישרונות ייחודיים בתחום הכתיבה והחשיבה, ולא הפסיק ליצור ולכתוב כל שנותיו, עד שלא יכול היה יותר.
שנות הנעורים המוקדמות עברו על ישראל בצל עליית הנאציזם בגרמניה, ולפי עדותו, הייתה לכך השפעה רבה על נושאי מחקריו ועל כתיבתו.
בגיל 12 הצטרף לתנועת השומר הצעיר, בניגוד לרצונם של הוריו. התנועה וערכיה עיצבו את השקפת עולמו של ישראל, ולפי עדותו שלו, שינו את חייו והשפיעו עמוקות על כיוון התפתחותו.
ישראל עלה ארצה במסגרת עליית הנוער ב- 1938, וניצל מהתופת הנאצית, אך אף אחד מבני משפחתו הקרובה, לא ניצל. הוריו לא הסכימו עם דרכו בתנועה, המשיכו להאמין בנאורות הגרמנית, ולא רצו לעלות לארץ.
בארץ התחנך ישראל, יחד עם הגרעין אליו השתייך, שנקרא אצלנו "ההשלמה הגרמנית", במרחביה, בנגבה, ובסופו של
דבר הגיעו לעין המפרץ.
ב- 1944 נשא את לונקה לאישה, ויחד חיו 50 שנה. בסוף שנות ה- 40 ותחילת שנות ה- 50 של המאה העשרים נולדו
להם יזהר ואביגיל.
מעל 40 משנותיו בקיבוץ היה מורה ומחנך במוסד החינוכי נעמן ובמדרשת אורנים, מרצה מרתק ומבוקש בתנועה, במפעלי הקיבוץ הארצי, בקיבוצים ובסמינרים בכל רחבי הארץ.
להוציא הכשרה קצרה בהוראה, היה ישראל כל שנותיו אוטודידקט, למד, יצר וכתב, והיה בעל ידע מעמיק ומקיף בתחומי דעת רבים, כיאה לבן התרבות האירופית והגרמנית. ישראל כתב כמה רומנים וספרי עיון שהכו גלים בזמנם. ביניהם "הקיבוץ והעתיד", עליו קיבל פרס ראשון על שם חנן רובין ז"ל, "דרכים להבנת השירה", "טעם החיים", "טבח עמים- היש בו חוקיות", "האם אלוהים מעורב בהיסטוריה" ועוד, ועוד. הוא כתב פרוזה, שירה ומחזות, תרגם ספרות גרמנית, כתב הרבה מאד בעיתונות התנועתית ובעלון עין המפרץ. הכתיבה הייתה צורך קיומי עבורו, עד שלא יכול היה יותר. את הכל, הכל כתב בכתב-ידו, עבודת נמלים חרוצה וקפדנית, במשמעת עצמית חמורה.
לפני כ- 20 שנה התחיל לעסוק גם בצילום, וצילם ברגישות את נופי הקיבוץ ואת אנשיו.
ישראל אהב אמנות על כל צורות ביטויה, מוזיקה, אמנות פלסטית, תיאטרון וקולנוע. היה רגיש ליצירה האמנותית בעין המפרץ, כתב ועודד את האמנים בקיבוץ כמיטב יכולתו, גם בשנים בהן היחס לאמנים היה מאד לא מעודד.
תמיד נלחם באומץ על האמת שלו, לא הלך בשום תלם שחרשו לו אחרים, התווכח והתפלמס על גבי העיתונות התנועתית ובקיבוץ. לא פעם הקדים את זמנו ועורר עליו ביקורת וכעסים, אם כאשר רצה לעצב תכנים יחודיים ליום הכיפורים בקיבוץ, אם בביקורתו על מקומו של הקיבוץ בחברה הישראלית, ובנושאים נוספים. ישראל היה דמות מיוחדת במינה ומשמעותית בנוף של עין המפרץ ובקיבוץ הארצי, בעיצוב התרבות הקיבוצית, בחקר ההיסטוריה וביצירה הספרותית. תמיד מעורר למחשבה על בסיס ידע מעמיק.
אנו אתכם באבלכם, יזהר ואביגיל, בני זוגכם, הנכדים וכל המשפחה.
 
יהי זכרו ברוך. 
חסר רכיב