חסר רכיב

רץ שלומית ז"ל

רץ שלומית  ז``ל
-
22/02/1919 - 01/02/2018
שלומית רץ (יעקבסון)
בת מרטו ואוטו
נולדה 22.2.1919 בבאזל, שוויץ
עלתה לארץ ב-1949
נפטרה ב-ט"ז בשבט תשע"ח, 1.2.2018

שלומית הייתה יוצרת בנשמתה עם חוש ליופי, לצבע, לצורה, לתנועת הגוף. מיעטה לספר ולדבר על עשייתה, בעיקר – עשתה ויצרה.
נולדה בבאזל, שוויץ להורים שהיגרו מגרמניה לשוויץ לפני מלחמת העולם הראשונה. במשפחה היו ארבעה ילדים – שני בנים ושתי בנות. האב היה בעל כלבו גדול בבאזל והמשפחה גרה בסביבה יוקרתית בבית גדול ומטופח, שבו חפצי אמנות רבים. ההורים חברו לחוג של יהודים בעלי עסקים ובנקאים. בראש השנה ויום כיפור ביקרו בבית כנסת, וגם חגגו את חג המולד. במשך השבוע האם הייתה עסוקה בניהול הבית והאב בניהול עסקיו. בסופי שבוע בילתה המשפחה בטיולים, סיפורים, ערבי קריאה ומוזיקה.
שלומית למדה בבית ספר פרטי, בו הייתה תלמידה יהודייה יחידה. יום אחד בעת שהילדים התגרו בה, גילתה שהיא יהודייה. שלומית אומרת: יצור יוצא דופן, שונה מכולם.
ב-1939 החליט אביה של שלומית לטייל בעולם. הבית בבאזל נסגר והמשפחה התפזרה.
ההורים התיישבו בפריס. שלומית נפגשה עם אנשים שאף פעם לא פגשה – "חסרי בית, פושטי יד, נוער נוצץ הולך בטל, סטודנטים מרדנים. כל אחד ואחד בעל השקפה משלו ותרבות חיים". נפגשה עם אמנים צעירים והשתלבה עם אחיה בלהקת ריקוד.
לאחר זמן חשה שמשהו משתנה בבית, חדרים הושכרו צוות העובדים צומצם. שלומית מצאה עבודה כמטפלת ל-2 ילדים ובערבים המשיכה לרקוד. אווירת המלחמה כבר הורגשה באוויר ושלומית החליטה לעזוב את פריס והריקוד, לחזור לשוויץ וללמוד עבודה סוציאלית. עבדה בסנטוריום לילדים חולי שחפת, חסכה כסף והחלה בלימודים. התקציב שעמד לרשותה היה מאד מצומצם, אך היא הייתה שלמה עם דרכה וסיימה את הלימודים בהצלחה. לאחר סיום הלימודים התקבלה כעובדת סוציאלית בקהילה היהודית בציריך.
ההורים חזרו לשוויץ ממש לפני כיבוש פריז. אמה נפטרה ואחריה נפטר אחיה הצעיר והאהוב.
בשנת 1942-43 פגשה בסילבסטר במנס. הקשר ביניהם נשמר בעיקר במכתבים, עד שהחליטו להינשא ב-1944.
ב-1949 עלתה המשפחה לארץ עם רחל ובועז. הינדה ופנקה, אחיותיו של מנס, כבר חיכו להם וכך הגיעו לעין המפרץ. בעין המפרץ נולדה בתם, מרים (מימי).
שלומית עבדה בתחילה כגננת ולאחר מכן פנתה להוראת תנועה ומחול בבית הספר היסודי של עין המפרץ.
כתבה שולה: קראנו לזה "ריתמיקה". את שלומית דאגת להקנות לילדים תודעה גופנית, להכיר, לגלות ולפתח אצלם גמישות, שיווי משקל, חיזוק שרירים ויצירתיות. להכיר את גופם על הכישורים והמגבלות ולסלול לעצמם דרך להרמוניה גופנית, כשאת האמנת שכל מצב נפשי מוצא ביטוי בגוף ובתנועה".
הדריכה בחוגי מחול ותנועה לחברים וחברות בעין המפרץ ויצרה את הריקודים בטקסי החגים בקיבוץ, שנשמרים עד היום. 
ב-1967 ריכזה את מדור המחול בתנועה הקיבוצית והייתה הרוח החיה בהקמת להקת המחול הבין-קיבוצית. במסגרת זו שימשה גם מורה לריקוד.
בהמשך יצרה שלומית אפליקציות על שטיחים ורבות מתמונותיה מקשטות את בתי החברים.
כתבה מימי: "הנכדים אהבו לבוא ולבקר את סבתא המופלאה והאהובה, שתמיד קשובה ושמחה לחלוק סיפורים וחוויות. הייתה לך יכולת נדירה לחוש כל אחד מנכדייך ולתרום להתפתחותו".
ב-1977 שכלו שלומית ומנס את בנם, בועז. נפילתו של בועז הותירה אחריו חלל גדול אך למרות הכאב נאחזו זה בזה ובמשפחה והמשיכו כל אחד בשטח היצירתי שלו.
שלומית השאירה אחריה מורשת של תרבות, תרומה עצומה לחגי הקיבוץ ומודעות רבה לחשיבות התנועה לילד ולמבוגר.
 
יהי זכרה ברוך. 

חסר רכיב