חסר רכיב

רשף חיה ז"ל

רשף חיה ז``ל
-
26/11/1907 - 13/11/1978
חיה רשף (לנדר)
בת רחל ונפתלי
נולדה ברופצ'יצה, גליציה ב-1907
עלתה ארצה ב-1931
נפטרה בי"ג חשון תשל"ט, 13.11.1978

חיה הייתה אחת משבעת ילדי משפחת לנדר, שמילדותה התבלטה בחיוניות ובעצמאות אופייה. גדלה בבית מסורתי, בקרב משפחה חמה ומלוכדת. הוריה נהגו בבניהם בנועם והבנה ואשר ספגה חיה בילדותה העניקה בבוא הזמן, לילדיה ונכדיה.
הצטרפה ל"השומר הצעיר" בנעוריה וב-1931 הגיעה לארץ, לקיבוץ. הייתה זו התקופה הסוערת בתולדות קיבוץ ג', שטולטל במאבקים פנימיים עזים על עצם קיומו הפיזי והרוחני. חיה השתלבה במהירות, הייתה בין המפרנסים המעטים בעת חוסר עבודה חריף, לא בחלה בשום מלאכה, גם אם לא התיישב כל כך עם חלומותיה על החיים בארץ.
שנים אחדות עבדה ב"מוזאיקה" – בית חרושת למרצפות ושם כבכל העבודות שעשתה, בלטה בתבונת כפיה, בזריזות ודייקנות הביצוע. קורותיה האישיים מתמזגים יפה במסכת תולדות התפתחותו של קיבוצנו. הצטרפה לפלוגת ראשוני העוברים לקריית-חיים ופה תרמה להתארגנות ולהווי הקבוצה הקטנה. אהבה לשיר, לשחק, נמשכה אל קרשי הבמה והייתה חברה בחוג הדרמטי שפעל אז בקיבוץ. אף למדה קריינות ובין היתר יישמה את מיומנותה כשדרית בשירות ה"הגנה".
שנים הייתה מבשלת במטבח הילדים ומי שזוכר את הצריף העתיק, זוכר פינת בית ממורקת ושליטה קפדנית על הזנת ילדינו.
באמצע שנות השלושים נישאה לבן-ציון, נולדו שלושת ילדיהם אותם טיפחו בהרבה תשומת-לב, כשלחינוך הילדים ניתנה עדיפות בולטת במערכת הערכים של בית רשף. ביטוי ודוגמה שימש בין היתר יחסם לסבא גרבשריפט, שכל בני המשפחה העניקו לו אהבה, כבוד ואת מלוא הטיפול.
במרוצת הזמן הצטרפה חיה אל צוות עובדי הלול והתמידה בענף במשך עשרים שנה. גם כאן התמחתה וביצעה כל סוגי עבודה, שבשנים הראשונות הייתה קשה מאד. עד שחלתה ונאלצה להפסיק. כשהחלימה חזרה ללול, לעבודות קלות יותר, אך בסופו של דבר פרשה ועברה לעבוד במתפרה.
חיה הייתה פעילה בוועדות שונות. תקופה מסוימת ריכזה את ועדת הבריאות ובסך הכל היה במעשיה מיזוג טבעי בין עבודה לתפקיד.
חותמה הבולט היה טבוע בביתה, הכל כאן היה במקום ובזמן, הספיקה לכלכל את ענייני הבית, לדאוג לנכדיה, שהעריצו אותה ועם זה לא זנחה העיסוקים החביבים עליה – הרבתה לקרוא ספרות יפה ועיתונות, סרגה, האזינה למוזיקה, טיפלה בגינה – לא ידעה שעמום.
מאז חלתה, למדה לחיות עם מצבה החדש. סבלה, חרדותיה ומצוקותיה היו עניינה הפרטי, שלא שיתפה בו אחרים. לא נהגה לדבר על מצבה ותמיד מצאה שפע נושאים לשיחה עם חברים רבים, שפקדו תכופות את ביתה.
כפי שהייתה בנעוריה דמות תוססת, עליזה, נערה בעלת אף סולד ולשון מהירה, כן יצק בה הזמן שלווה ופיוס והפכה לאישיות מאוזנת, קורנת חמימות וערנות שלא דעכה.
הסתלקה זמן קצר לאחר שאושפזה והותירה משפחה מסועפת – בעלה – בן ציון, שני בנים ובת, כלות ונכדים.
 
יהי זכרה ברוך. 


חסר רכיב