חסר רכיב

שחף בני ז"ל

שחף בני ז``ל
-
24/10/1911 - 07/10/2006
בני שחף (סטניק)
בן לשרה ומנחם סטניק
נולד ב 24.10.1911 בסמבור בגליציה 
נפטר ב 7.10.2006  
נולד ב-24 באוקטובר 1911, בגליציה שבפולין (היום אוקראינה), בקרבת העיירה סמבור הסמוכה ללבוב. להוריו שרה לבית זינגר, ומנחם חיים סטניק
היו שני בנים: יוסף הבכור ובני הצעיר ממנו ב-3 שנים.
בהיותו בן 4, גויס אביו לצבא הפולני ולא שב ממלחמת העולם הראשונה.
בהיותו בן 8 בלבד, נפטרה אמו. אבא ויוסף אחיו הועברו לבית יתומים בסמבור.
כל אותו זמן הלך לבית ספר עממי ואחר כך לתיכון, בעזרתן של שתי משפחות ש"אימצו" אותו ונתנו לו בית.
בגיל 11 הצטרף ל"השומר הצעיר" ובגיל 16 החליט ללמוד מקצוע כדי לא להיות תלוי באחרים. בבית הספר היהודי למד מסגרות, והמשיך אחר כך לבית ספר ממשלתי, כדי לקבל דיפלומה. החלטתו להמשיך בלימודיו עוררה התנגדות בתנועה, ועל אף תמיכתם של חבריו להכשרה קיבוץ "משמר", החליטה ההנהגה הראשית להוציאו מהתנועה.
כדבריו - " התנועה הייתה בשבילי בית, מקום חם ומחבק ולכן תחושת העלבון הייתה קשה. הם היו צריכים להבין את הצורך שלי במקצוע שיבטיח את עתידי". התחושה הזאת ליוותה את אבא כל חייו.
בשנים אלה פגש בקן את אמא.
לאחר סיום בית הספר המקצועי יצא ללימודי הנדסה בדנציג. ב-1935 השתלטו הנאצים על מועצת העיר וסילקו את כל הסטודנטים היהודים. הוא חזר ללבוב ועבר לגור בבית משפחתה של אמא, ברוריה. לקראת עלייתם ארצה, התחתנו וקיבלו את הסרטיפיקט לעלייה לארץ ישראל.
בט"ו באב 2.8.1935 הגיעו לחיפה ושכרו דירת חדר עם זוג נוסף. אבא עבד בבניין ואמא בסלילת כבישים. החיים היו קשים במיוחד לאמא שבאה מבית אמיד.
ב-1937 נולדתי ולאחר שנה נסענו אמא ואני לבית משפחתה בפולין. אבא נשאר בארץ והיה "גפיר" – שוטר במשטרת הישובים.
עם פרוץ המלחמה, חזרנו ארצה ואבא החל לעבוד כמסגר בחברת חשמל.
בשנת 1941 הצטרף לצי הבריטי כמכונאי. בעת שירותו נפגעה צוללת עליה היה, ולאחר מכן שולת מוקשים עליה שירת. בשני המקרים ניצלו חייו. עד סוף המלחמה שירת בפורט סעיד ובחיפה.
בשנת 1943 נולד פנחס, ומשפחתנו עברה לבית אורן.
אבא השתחרר ב-1946 והצטרף אלינו לקיבוץ.
ב-1950 עקב הפילוג בקיבוץ המאוחד, עברנו לעין המפרץ. כאן הצטרף אבא לחבריו מהקן בלבוב.
שנים רבות עבד אבא במוסך, במסגריה ובקיטור. אחר כך עבד במילובר ואחר כך באחזקה של י.מ.א, שם עבד כל עוד יכול היה ותמיד הרגיש שייך למקום.
בשנת 1986 נפטרה אמא, ואבא לא ממש התאושש ממותה.
את כל הסיפוק, הכוח והאושר שאב מהמשפחה – הבנים, הנכדים והנינים הרבים.
לפני כ-10 שנים עבר ל"ביתנו", המעבר לא היה לו קל. למרות הטיפול המסור לו זכה, העובדה שהפך להיות תלוי באחרים, אובדן העצמאות שהייתה כה חשובה לו מאז ילדותו, גרמה לו סבל רב ומרירות.
 
יהי זכרו ברוך. 
חסר רכיב