חסר רכיב

שחף ברוריה ז"ל

שחף ברוריה ז``ל
-
09/03/1912 - 28/01/1986
ברוריה שחף (הוכברג)
בת ביילה וישראל
נולדה בגליניאני, פולין ב-9.3.1912
עלתה ארצה ב-1936
נפטרה בי"ח שבט תשמ"ו, 18.1.1986

ברוריה נולדה בעיירה קטנה, גליניאני, ליד לבוב, למשפחה אמידה. היו בבית שלושה ילדים, ברוריה – הבכורה ושני אחים.
במלחמת העולם הראשונה נפל אביה בשבי ועד גיל שמונה גדלה ברוריה בלעדיו. עם שובו התקשתה לקבלו מחדש.
משפחתה הייתה משכילה, ציונית, לא אדוקה לדת, אך מקיימת נוהגי מסורת מקובלים ביהדות וכמובן כל חגי ישראל. 
ברוריה למדה עברית עוד בגן והמשיכה בבית ספר העברי "תרבות". נוסף על ספרות עברית התוודעה אל סופי האידיש, למדה את השפה, אהבה והרבתה לקרוא את מנד'לה, שלום עליכם ואחרים. את צימאון הקריאה ירשה מאמה, שגילתה עניין רב בספרות ובתיאטרון.
עם סיום התיכון המקומי עברה ללמוד בלבוב, בסמינר למורים. כאן הגיעה עם חבריה אל קן השוה"צ, נדלקה, עד שהחליטה לעזוב את הסמינר, כדי לפעול בתנועה בעיירתה. היא עברה ללמוד בבית ספר המקומי לאמנויות, שהתפרסם ביצירת שטיחים וגובלנים.
באותה תקופה הגיע לביקור שליח ההנהגה הראשית, יהושע פורטר, ויזם הקמת קן שומרי במקום. ברוריה התגייסה והייתה מראשוני המצטרפים הפעילים, כמדריכה וכראש קן, שמנה כ-40 חניכים. התמידה בפעילותה ובדרך זו גם גיבשה את השקפת עולמה. בשל תפקידה בקן נבצר ממנה לצאת להכשרה והיא צורפה ארגונית לפלוגת העלייה של קיבוץ "מסד" (ניר דוד).
בביקוריה בקן לבוב הכירה את בני, מאז שותפה לחיים. הם נישאו לפני עלייתם ארצה ב-1935 במגמה להצטרף לקיבוץ, אך בהגיעם העדיף בני מסיבות שונות, להקים בית משלו והזוג השתכן בחיפה. היו אלה שנים קשות למשפחה, ימי חוסר עבודה ומצוקה כלכלית.
נולד בכורם גדעון וכעבור זמן יצאה ברוריה לביקור משפחתי בפולין. היא הספיקה לחזור איתו ממש ברגע האחרון, על סף מלחמת העולם השנייה. ב-1940 גויס בני לצבא הבריטי וברוריה ידעה שנים קשות, כאשר מוטל עליה עול פרנסה וגידול הבן. המצב נעשה עוד יותר קשה עם היוולדו של פנחס ב-1943. כשנה ומעלה לפני שובו של בני מהצבא, החליטה ברוריה לעבור עם הבנים לקיבוץ בית אורן. זאת בעקבות הסדר מוסדי להקל על נשות חיילים ולאפשר להן קליטה ללא התחייבות מראש.
בני חזר כעבור חמש שנות שירות. תחילה ניסה לבדוק את השטח בחיפה, לא מיהר להצטרף, אך כעבור חודשים אחדים בא גם הוא לבית אורן והזוג התקבל לחברות. המהלך הזה תבע מאמץ נפשי לא קטן של התאמה והסתגלות לחברה הקיבוצית.
כשגדלו הבנים התברר שהמסגרות החינוכיות במקום אינן מתאימות להם. פנו והתקבלו לקיבוצנו, ועין המפרץ היה לביתם.
ברוריה זכורה לטובה כמבשלת ראשית ומסורה במטבח. בתקופות שונות עבדה גם בטיפול בילדים ובשנותיה האחרונות במחסן הבגדים.
הבנים נישאו, נולדו הנכדים. הבית היה שוקק חיים והמנצחת עליו סבתא ברוריה.
במשך השנים מילאה ברוריה תפקידים שונים בקיבוץ, כספרנית, כפעילה במגזר הערבי שם קשרה קשרים ידידותיים. כן התנדבה פעמיים לעזרת קיבוצים צעירים במצוקה – ריכזה חודשיים את המטבח של קיבוץ זיקים ולאחר מכן בגבולות.
היו לברוריה תחביבים. בזמנה הפנוי עסקה במלאכות בייחוד בבָטיק ואף הדריכה חוגים. מעל הכל אהבה לקרוא בכל סוגי ספרות ועיתונות.
היא התמודדה עם מחלות קשות שפקדו אותה משך תקופה ארוכה עד שנאלצה לעבור לבית אבות. המשפחה ליוותה אותה בנאמנות ובראש וראשונה בני, שלא נטש את רעייתו לאורך שלבי מצוקותיה, ממש עד צאת נשמתה.
 הותירה את בעלה – בני, שני בנים ומשפחותיהם.
 
יהי זכרה ברוך. 

חסר רכיב