חסר רכיב

שלו דגנית ז"ל

שלו דגנית ז``ל
-
19/07/1955 - 25/08/1980
דגנית שלו
בת פולה ודב
נולדה בעין המפרץ ב-19.7.1955
נספתה בתאונת דרכים בי"ג אלול תש"מ, 25.6.1980

בתמונות ילדותה היא תמיד מחייכת. מחייכת במלוא פיה ועיני הספיר הכחולות שלה נוצצות בעליצות. הייתה מוקפת אהבה וחיבה בבית הוריה ובקבוצתה "תומר".
כבר כילדה קטנה גילתה כישרון לתנועה ולקואורדינציה והייתה מפליאה בתרגילי הגמישות, בשליטתה בכל המשחקים הדורשים תנועה ותבונה. בבריכת שחייה הייתה כמו דג במים וללא מתחרים.
כאשר פרצה מלחמת ששת הימים, הופצץ הקיבוץ על ידי מטוסים סוריים. ילדי קבוצת "תומר" נסו בבהלה למקלט. כאשר ניתן היתר היציאה היו פני הילדים כולם אל אזור הרפתות ולמשק הילדים לחפש רסיסים. דגנית הייתה הראשונה שהיה בידיה שלל מגוון של רסיסים, שעורר קנאה אצל השאר.
דגנית אהבה גם לצייר וציוריה כילדה היו נאיביים וססגוניים – שמים כחולים פרושים מלמעלה, פיסת אדמה חומה למטה ובית קטן וגג משולש ואדום ודשא ירוק מסביבו, ובדשא – פרחים אדומים.
בשנת 1967 עלתה דגנית עם קבוצתה למוסד. התגלתה כעובדת חרוצה ומסורה עת התחילה עבודתה בבתי הילדים. הסדר, הניקיון היו אצלה חוק בל-יעבור. דגנית יצרה קשר הדוק עם עובדות החינוך וכבר במוסד הפכה לחלק בלתי נפרד מצוות העובדות, למדה מהן ויישמה את אשר למדה. הקשר בינה ובין הפעוטות היה נמשך הרבה מעבר לשעות העבודה הרגילות וההורים ידעו להעריך זאת.
במופע סיום המוסד של קבוצת "תומר" גילתה דגנית כישרון דרמטי, שהיה טמון בה וגרמה לרעמי צחוק בקהל, כאשר שיחקה תפקיד של רכלנית זקנה.
דגנית שבה מהצבא לחינוך כדבר מובן מאליו.
כעבור שנתיים החליטה לצאת לעיר הגדולה, לתל-אביב, לנסות את כוחה בתורת חיים שונה. "..קצת לצאת מהחממה הזו..." אמרה פעם. ההתנסות בעיר הוסיפה נופך חדש לחייה. לאחר כשנתיים החליטה דגנית לחזור הביתה ולהמשיך את עבודתה בחינוך. הוצע לה לצאת ללימודים והיא נענתה בהתלהבות, אך לא לפני שתצא לראות קצת את העולם הרחב. התכניות לנסיעה לדרום אפריקה קרמו עור וגידים ועמדו לפני מימוש.
בשנה האחרונה פרחה דגנית ובחתונת אחיה נראתה יפה וזוהרת ומלאת חיים, יותר מתמיד.
ואז – שלושה שבועות אחרי החתונה, בעיצומן של הכנות לחג יובל הקיבוץ, כאשר הייתה בדרכה מתל אביב הביתה, קרה האסון המחריד, הבלתי מתקבל על הדעת. התאונה הנוראה גדעה באכזריות מרושעת את האילן הרענן והיפה, שעמד במלוא פריחתו.
דגנית הייתה חלק בלתי נפרד ממשפחתה ומחברי קבוצתה ולכן גדול הכאב שבעתיים.
הניחה הורים – פולה ודובי, ואח – יוסי.
 
יהי זכרה ברוך. 
חסר רכיב