חסר רכיב

שפיס (כץ) רוז'קה (רוזליה) ז"ל

שפיס (כץ) רוז'קה (רוזליה) ז``ל
-
23/07/1910 - 13/09/2000
רוז'קה שפיס (כץ)
בת ליאון ומתילדה נוסבאום
נולדה בטרנופול, גליציה ב-23.7.1910
עלתה ארצה ב-1957
נפטרה ב-י"ג אלול תש"ס, 13.9.2000

רוז'קה (כך נקראה בעין-המפרץ) גדלה והתחנכה יחד עם אחיה בטרנופול, בבית של הורים מבינים, באווירה חמה ואוהבת.
המצב הכלכלי היה טוב, ביתם גדול ומרווח. האב עסק במסחר בתבואות, האם הייתה עקרת בית, היה מעין משק עזר, שבו טיפלה האם. רוב המזון סופק ממשק העזר.
האם התמסרה לילדיה, טיפחה והדריכה אותם בשלבי התפתחותם ולימודיהם. הבית התנהל באורח מסורתי עם מטבח כשר, אך ההורים לא כפו קיום מצוות על ילדיהם.
הבית עמד באזור כפרי נוצרי, היחסים עם השכנים היו ידידותיים. רוז'קה לא נתקלה באנטישמיות ובשנות לימודיה היו לה חברות טובות מבין הנערות הפולניות.
בגיל שלוש עשרה הצטרפה לקן "השומר הצעיר" המקומי, בשלב מסוים הדריכה קבוצות. יחס ההורים היה אוהד לגבי פעולות התנועה, שבהן הייתה רוז'קה מעורה.
"הרומן" שלה עם "השומר הצעיר", הסתיים עם סיום התיכון. היה לה חבר ושניהם שאפו להמשיך בלימודים אוניברסיטאים, עמדת התנועה (לגבי המשך הלימודים) הייתה שלילית, והצעירים הסיקו את מסקנת הפרישה.
רוז'קה נסעה ללבוב ללמוד בסמינר למורים. היא סירבה להיעזר במשפחה ודאגה באופן עצמאי לקיומה (אם כי ההורים בכל הזדמנות שלחו אוכל ומעט כסף). בתום לימודיה, החלה לעבוד כגננת. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חזרה רוז'קה לביתה. האזור היה תחת כיבוש רוסי ומצב היהודים היה טוב.
המצב השתנה עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברה"מ כאשר האזור נכבש על-ידי הגרמנים והחלו רדיפות, שהובילו להשמדת רוב העם היהודי.
רוז'קה חוותה את כל אימי המלחמה לאורך התקופה, את חיפושי המסתור, את השהייה ביער - עדיין עם בן זוגה, בדירות ובמצבים סבוכים, כשסכנת חיים ארבה בכל יום ובכל מקום. הסיטואציה המורכבת והמפחידה זכורה לה לפרטיה, כפי שעלה מסיפור "שורשים" שכתבה נכדתה. כך עד גמר המלחמה, כולל החוויה הטראומטית של חיסול בן זוגה לעיניה, אובדן ההורים וכל בני המשפחה.
לבדה בעולם, אחזה באינסטינקט החיים, חזרה לעבודה בגן שלה בלבוב. עבדה בפולין כגננת, אחר-כך כמפקחת גנים עד 1957. גל חדש של אנטישמיות הניע יהודים רבים להגירה לישראל וביניהם - רוז'קה. אחרי כמה תחנות ביניים, הגיעה לעין-המפרץ, כאן הקימה בית יחד עם אוז'יק ובני משפחתו הפכו לה לבנה ונכדיה.
הייתה אשה שידעה לתת ולהעניק ללא גבול. אהבה אהבת נפש את משפחתה והם החזירו לה אהבה. לעת זקנתה טיפלו בה במסירות וחום ונתנו לפרק סיום חייה תחושת שייכות וקשר אנושי.
חלתה קשה, עברה לבית הסיעודי ובו הסתיימה פרשת חיים דרמטית ורצופה באובדן וגם בהרבה אהבה של רוז'קה בת התשעים.
 
 
יהי זכרה ברוך. 


חסר רכיב