חסר רכיב

שפר בנימין ז"ל

שפר בנימין ז``ל
-
18/11/1913 - 12/05/1997
בנימין שפר
בן זהבה ואהרון ירושיק
נולד בצפת ב-18.11.1913
נפטר ב-ה' אייר תשנ"ז, 12.5.1997

נולד בצפת להורים שעלו מרוסיה בעלייה השנייה. הייתה לו עוד אחות אחת בוגרת ממנו בשש שנים.
הם גדלו במשפחה אורתודוקסית, אדוקה מאד והתפרנסו בדוחק. בשלהי מלחמת העולם הראשונה, בתקופה קשה שעברה על הישוב בארץ ישראל, נפטרו שני ההורים ממחלת הטיפוס. בנימין עבר תחילה אל הסבתא, החל לבקר ב"חדר", וכעבור זמן הועבר לבית יתומים, שהיה מוסד מוזנח ובתנאים קשים.
אחרי מות הסבתא ולאחר שעזב את בית היתומים, בו סיים את לימודיו בבית ספר יסודי, עבר לחיפה בסיוע אחותו, שלמדה את מקצוע האחות בחיפה. התגורר אצל מהנדס, מכיר של אחותו ומכאן הופנה למסגר, איתו עבד ולמד את המקצוע. מספר שנים עבד בבתי המלאכה של הרכבת שם הכיר פועלים ערבים ולמד את השפה הערבית.
בחיפה הצטרף לקבוצה של "הנוער העובד", שהתעניינה בנושאים פוליטיים. זו הייתה תקופה של התנגשויות רבות בין אנשי ההסתדרות ואנשי "בית"ר". כאן גיבש בנימין את השקפת עולמו הפועלית, רגיש לאי-צדק וסבל הזולת.
שאף להגיע לקיבוץ, שראה בו צורת חיים נכונה ואורח חיים שבו מתקיימים הצדק והשוויון. נשאר נאמן לדעה זו גם במשך חייו בקיבוץ ובעצם עד סוף חייו. הוא בחר לפנות לקיבוץ השוה"צ, התואם יותר את השקפת עולמו. פנה לקיבוץ הארצי וביקש הפנייה לקיבוץ. הוצע לו קיבוץ "עין הקורא", שעבר בתקופה זו הכשרה בראשון לציון ועמד על סף עלייה להתיישבות בעמק הירדן. הצעה זו התאימה לבנימין, שהשתוקק למעשים חלוציים של בראשית. יצא עם הפלוגה הראשונה להתיישבות בקיבוץ, שהפך לקיבוץ שער הגולן. נקלט היטב, ובזכות המקצוע שלו היה לטרקטוריסט הראשון וסייע רבות בכל התחום הטכני. מעשה חשוב, שזכה להתלהבות חבריו היה החיבור שבנימין הצליח לבצע להזרמת מים מהירמוך לצנרת הקיבוץ.
כאן הכיר את אטל, הם נישאו ונולדו להם בת ובן.
בנימין היה פעיל ומעורב בחיי הקיבוץ, איש חביב ונוח לבריות. היו למשפחה הרבה ידידים וחברים טובים, והיו מאד קשורים לביתם. הבת, זהבה נישאה ועברה לעין המפרץ, בעוד הבן עזב ועבר לקריית חיים.
ההורים החליטו ללכת בעקבות הבנים ועברו לעין המפרץ, ממנו יכולים היו לקיים קשר קרוב יותר עם הבנים. המעבר היה קשה, הפרידה מהמקום, מהנוף, מהחברים הייתה כואבת.
בעין המפרץ נקלטה המשפחה ללא קשיים. בנימין עבד בי.מ.א, לאחר מכן שימש כנהג משקי, וכשהמאמץ הפך להיות קשה מדי, עבר לעבוד במחסן החצרן. שירת את הפונים אליו באותה נכונות האופיינית לו, לעזור ולבוא לקראת האנשים.
נפטר באופן פתאומי.
 
יהי זכרו ברוך. 
חסר רכיב